סיפור מלחמה

סער מרגוליס, בן 38 מכיסופים:

סער, תושב הקיבוץ, חשש תמיד מפני חדירה מחבלים.

לכן לקח על עצמו את תפקיד הרבש"ץ ולאורך כעשור מילא אותו, תוך שהוא מייסד, בונה ומאמן את כיתת הכוננות של כיסופים.

לאחרונה פרש והחל לעבוד במשרד הביטחון.

בבוקר השבעה באוקטובר הבין מיד, לפי כובד מטחי הרקטות, נהמות האופנועים וצרורות הקלץ', שהקיבוץ תחת פלישה.

הוא לקח את אשתו ושתי בנותיו אל הממ"ד, נתן לאשתו נשק, הדריך אותה כיצד להפעילו במידת הצורך, והורה להן להינעל ולשמור על דממה מוחלטת.

"את יודעת שלא אסלח לעצמי אם אשאר איתכן" אמר לאשתו. "אני הולך להציל את הבית וחוזר", הוסיף, נשק לה ויצא להילחם.

המתקפה היתה כה מסיבית ויעילה, שכל חברי כיתת הכוננות, כולל הרבש"ץ, רותקו בקרבות לבתיהם הפרטיים על ידי המחבלים, שמנעו מהם להתארגן ולצאת להתפרס בעמדות ההגנה והאבטחה שלהם.

נותרו שניים מול עשרות רבות של מחבלים שהציפו את הקיבוץ: סער מרגוליס וחברו שי אשר, סגן הרבש"ץ.

לאורך כשש שעות, עד השעה 13:00 בצהריים, נלחמו סער מרגוליס ושי אשר לבדם על הגנת קהילת כיסופים, תוך שהם נתקלים במחבלים שוב ושוב ומחסלים רבים מהם.

בצהריים הגיע הצבא. סער מרגוליס לא חזר לאשתו ובנותיו. הוא חבר לאחד הכוחות והחל להובילו בקיבוץ, בטיהור בית אחר בית.

לאחר כמה שעות, במהלכן הצליח עם הכוח שצירף אליו לפנות בבטחה שכונה שלמה של הקיבוץ, הגיעו אל בית שבתוכו מחבלים מבוצרים והכניסה אליו קשה.

הוא פיצל את הכוח לשני כוחות שיפרצו במקביל, משתי דלתות שונות, פרץ ראשון, נפגע מצרור מקלע ונהרג.

יום חייו האחרון של סער מרגוליס ז"ל, היה יום שכולו אומץ, גבורה, יעילות, הקרבה ונתינה.

יום מופת.

לזכרו