סיפור מלחמה

היום שבו נולדתי מחדש 7.10.23
6:30 משמרת שבת בוקר רגילה בתחנת אשקלון פתאום מתחילים במטחים מטורפים שלא פוסקים לכל הארץ ישר מודיעים על נפילות בעיר ואנחנו בריצה עולים על אפוד קסדה ויוצאים לזירה הראשונה מגיעים לבית שהכל בו התמוטט ואזרחים בחוץ מבוהלים רבע שעה אחר כך עולים בגל שהוכרז ״פלש פלשת״ יש חדירה של מחבלים אני והשותף שלי עוזבים את הזירה וטסים לזיקים שמים על עצמנו נשקים ארוכים מוציאים את כל המחסניות האפשריות שהיו ומכינים את עצמנו לנורא מכל תופסים מחסה מאחורי טריבונת בטון ומחכים.. חמש דקות אחר כך עולים בגל מתחנת שדרות שחדרו מחבלים לשדרות ושהם נמצאים בתחנה ויורים עליהם והם זקוקים לסיוע הם עולים עוד פעם בקשר והיה אפשר לשמוע את צרורות הירי שיש ברקע אני וזיו רצים לניידת ונוסעים לשדרות בדרך אני עושה שמע ישראל ומתפללת לה׳ שישמור עליי על השותף שלי זיו ועל השוטרים והאזרחים בשדרות
7:10 אני שולחת לאמא הודעה כי אני לא יודעת מה יקרה ״אמא יש חדירת מחבלים אם קורה לי משהו אני אוהבת את כולם תהיו חזקים״
מתאפסת על עצמי ומסתכלת קדימה לראות אם אני מזהה משהו,
7:14נכנסים לשדרות מגיעים לכיכר שמאלה זה לתחנת משטרה ישר זה לכיוון האחורי של התחנה,בוחרים לנסוע ישר בכדי להגיע אליהם מאחורה פתאום משום מקום נפתח עלינו צרור של ירי שלא פוסק רואה את הטנדר של המחבלים ואומרת זיו מחבלים שנייה לא עברה וחטפתי כדור בעין באותו רגע ראיתי שחור אמרתי לעצמי זהו איבדתי את העין אני לא רואה כלום ממשיכים לנסוע ואחרי 150 מטר בערך הרכב שבק חיים זיו יורד מהרכב לראות שהם לא חוזרים והם לא אחרינו הוצאתי את עצמי מהניידת מנסה לחפש מקום להסתתר בקושי מצליחה לראות משהו כי העין השנייה קיבלה רסיסים מוצאת מקלט לפני שאני נכנסת אני באה לדרוך את הנשק ומגלה שקיבלתי כדור גם ביד כי לא הצלחתי לדרוך את הנשק אבל עם כל הכאב והסבל דרכתי את הנשק סרקתי את המקלט לראות שלא מסתתר עוד מחבל ונכנסתי פנימה נשענתי על הקיר וחיכיתי… בחוץ רעשים של ירי שלא פוסקים מגיעה אליי פקחית והיא מתקשרת להזמין מד״א שיגיעו לפנות אותי ואני שומעת את השיחה ומבינה שמדא לא יגיעו ובטח שלא בזמן הקרוב היא קשרה לי את החולצה שלה על היד כי איבדתי כמות דם מטורפת,אני מתחילה לאבד תקווה ואומרת תודה לקדוש ברוך הוא ושישמור על כולם שמה את הראש על הקיר ועוצמת עניים,כמה שניות אחר כך נכנס פארמדיק מיואב מגיע אליי וקורא לי לרגע ראיתי נקודת אור חשבתי שמדא הגיעו אבל הבנתי שזה לא הם הוא חובש לי את היד ושם לי תחבושת על האף והעין,אני אומרת לו אני הולכת למות אני יודעת,אני מניחה את הראש על הקיר ושוב מאבדת תקווה,אחרי ארבעים דקות שאני יושבת מדממת נכנס המלאך שלי עדי סמת״ח אשקלון פתאום הרגשתי כיאלו אלוהים שלח אלי את כל האנרגיה והכוחות והוא אומר לי תתאפסי על עצמך,עדי מגיע אליי הרים אותי ואני אומרת לו תחזיר אותי לאבא הביתה אני מתחננת הוא אומר לי הכל טוב אל תדאגי הם מוציאים אותי מהמקלט מכנסים אותי לרכב ואנחנו נוסעים לאסותא מהחלון של הרכב היה אפשר לראות את השכונות בשדרות מראות פשוט מזעזעים
אז ה7.10 תאריך שיהיה חקוק לי בזיכרון לנצח אני עדיין מנסה לעכל את הנס שקרה לי ולא מעכלת את זה שאני יושבת עכשיו וכותבת את הסיפור שלי תודה לקדוש ברוך הוא ששמר עליי מלמעלה ונתן לי את הכוח לא לוותר
אני רוצה לבקש סליחה מהחברים שלי מהשוטרים של תחנת שדרות סליחה שלא הצלחתי למנוע את ההרג האכזרי הזה אני מצטערת שלא הייתי לצידכם סליחה שלא הייתה לי ההזדמנות לעזור לכם אני יודעת שנלחמתם עד הרגע האחרון שלכם וכל המילים האחרונות שלכם בקשר חקוקות לי בזיכרון ולא יוצאות מהראש אני אוהבת אותכם מעומק הלב שלי את הגיבורים הכי גדולים של מדינת ישראל
יהי זכרם ברוך!🥀
אני מבקשת ממכם תתפללו על החברים שלי שנלחמים בחוץ על כל החיילים השוטרים ועל כל מדינת ישראל שבעזרת ה׳ נצא מזה בשלום ונקום מזה רק יותר גדולים וחזקים אני אוהבת אותכם עם ישראל תישארו מאוחדים!❤️