חוסן לאומי

הגעתי להתקלח אצל אורלי- איי שם בישוב צפוני . השמועה שאפשר להתקלח אצל אורלי רצה בקרב הלוחמים ואני החלטתי לנסות את העניין.. הגעתי לפי ההוראות ונכנסתי, קצת התביישתי. בת שלה צעקה- אמאאאא הגיעו עוד 3.
נעמדה מולי מאמא במבט קשוח והסתכלה עליי -
״אתה הסרבן?״ שאלה.. ישר נכנסתי לפינה של הילד והכחשתי. היא חזרה על דבריה ואמרה לי שלא התקלחתי שבוע וחצי וגם ציינה בדיוק איפה הכוח שלי יושב.. טוב שלא נתנה נצ. אח״כ נתנה לי חיבוק של אמא.
הובילה אותי בין צימרים וחדרי אירוח- גדושים בחיילים מתארחים עד שהגעתי לצימר עמוס ציוד צבאי- מדים מסודרים לפי מידות , נעלי צבא וכל מה שצריך בשביל לרענן חייל. הסתכלה עליי אורלי וישר אמרה- אני מביאה לך מרכך לשיער ומברשת שיער. קח מכונת תספורת תתגלח בבקשה. התקלחתי, בהלם ויצאתי מרוענן כנדרש. כמו חדש.
אורלי אמרה לי להיכנס לאכול. מרק אורז חם מהפלטה , פיצה ביתית, סלטים , ספינג׳ חצילים. חלום. אכלתי- לא העזתי לא לאכול והיה כל כך טעים. היישרתי מבט אל אותה אורלי ושאלתי אותה איך ככה. היא סיפרה לי על ילדיה שמשרתים ועל הסכם בינה לבין אלוהים- אתה תשמור לי על הילדים ואני אשמור לך על הילדים.
אורלי שאלה אותי- מה צריך בשביל להזיז את מדבר סהרה- אני הבטתי בה בעיני עגל- אז היא דפקה לי חיוך ואמרה: שכל אחד ייקח גרגיר
אין לנו אופציה אחרת. מנצחים- בשביל אורלי.
אורלי עזרא