סיפור מלחמה

קשה להאמין שכל זה התרחש במציאות. 36 שעות של אירוע רודף אירוע, לחימה קשה ונחמה קטנה, גדולה בקצה.
החיילת הצעירה ו-35 מחבריה לסיום קורס פראמדיקים צבאיים, יצאו לסוף שבוע בקיבוץ סופה בדרום העוטף. שבת בבוקר אזעקות עולות ויורדות, מטחים כבדים, דיווח כי החמאס פרץ את גדר הביטחון ומתחיל בליץ על ישובי העוטף. המראות קשים ולא נתפסים. משהו מבפנים זועק, לא לסמוך על המזל, לא על המערכת מוכת ההלם ולא על חסדיהם של בני העוולה מהחמאס. נפרד מבת הזוג, מניע את הרכב ויוצא דרומה. יירוטים מעל הראש, מחסומים נפרשים, אין מעבר. עובר.
תמונה 1: כביש 241 ריכוז רכבים בצדדים, אנשים רצים עם נשקים שלופים, מה קרה? מחבלים חדרו לבסיס צבאי משמעותי. איך יכול להיות? חיילים בחוץ, מחבלים בפנים. מטענים מתפוצצים, צעקות של חיילות מבוהלות בוקעות על רקע צרורות מתוך הבסיס. מטענים, קרבות, התוצאות קשות מאוד.
תמונה 2: מספר צעירים לבושים אזרחי, פצועים בתחנת דלק אורים. הם נראים בהלם, מה קרה? "יירו עלינו במסיבה". איפה בדיוק? מי היה איתכם? גיבובי מידע על איזו מסיבה ברעים, מתחיל בירור, רכבים נוספים מגיעים עם אנשים מבוהלים מחפשים אנשים שהיו במסיבה. כאוס. הצעירים מפונים לאופקים. דמויות של מחבלים נראות בשטחים מערבית לתחנת הדלק.
תמונה 3: דוהר לכיוון סופה, אופנוע שחור וישן שוכב על הכביש, מסביב רסיסים, נדרך. מאה מטר קדימה מחסום. בטח סיכלו מחבל. לא, לא, האנשים במחסום נראים מוזר, נראה לי שהם עם קלצ'ניקובים. מאט את הרכב, הם דורכים נשקים ויורים בצעירים ששכבו לצידי הכביש, הצעירים כנראה מהמסיבה, מפרפרים למוות. טבח. מטורף! עושה פרסה, קליעים שורקים מעל הרכב. שובר ימינה חזק לשטח, נעלם בשדות.
תמונה 4: חובר לאחת מכיתות הכוננות באחד הישובים הסמוכים, מה אתה עושה כאן? בדרך לבת שלי בסופה, איך אפשר לעזור כאן? מקצוענים. הגנה היקפית, מחבלים בכל פינה. נתפסו שלושה שבויים ועוד אחד. חקירות, רישום. הערב יורד, מה עם הילדים בסופה? הכל חסום, התראות בלי סוף, מחבלים בכל מקום. ישובים נצורים, הרוגים, חטופים, חדירות היתקלויות. תחושת עלבון צורבת את הנפש. סופה במרחק נגיעה, מתסכל. מקבל עדכון, קרבות התנהלו בקיבוץ יש הרוגים. רק 20 דקות מסופה. לילה לבן על גדרות המושב.
תמונה 5: בוקר יום ראשון כוחות צבא הגיעו ומדווחים כי סופה תחת התקפה. מתח שיא, מה עם הילדה והחברים, זה או עכשיו או לעולם, מתלבט, סכנה אמיתית ומוחשית, מחליט לחזור לכיתת הכוננות. לא מצליח להתרכז, מחליט לעלות לרכב מבקש לצאת מהישוב, אתה בטוח חבר? כן בטוח, חיבוק פרידה לחברים המאמצים, חותם ויוצא בדהרת שיא לסופה. אף לא רכב אחד נע בכביש, עשרות רכבים שרופים בצדדים, רק"מ עולה באש, ציוד ובגדים מפוזרים בדרכים, אלוהים ישמור. מגיע לסופה, דממת מוות, השער סגור, לא נפתח. פגיעות כדורים על עמדת השמירה, אופנועים זרוקים בשער הקיבוץ. אין ברירה זוחל בקושי מתחת לשער הקיבוץ, הימור מסוכן ולא חכם, אין ברירה. צועד על הכביש הראשי שיזהו בבהירות, אל תירו, ידיד. מזהה את הצלף מנופף לו לשלום, הוא מהנהן, זיהה. נס גדול. מגיע למגורים. מתקבל בחיבוק חם מהילדות. נושם, מתחיל לנהל את האירוע, המג"ד מי אתה? איך הגעת לכאן? מאיפה צצת? הגעתי, חייבים להעיף את הילדים מפה, הם לא חמושים ואין להם מה לעשות פה.
תמונה 6: הצבא בעורף לא מבין את גודל האירוע, הילדים רובם נראים רגועים, מגייס שני לוחמים מניר יצחק שנקלעו במקרה לסופה. צריך להגן על המגורים ועל הצעירים. לוחץ על ס. מפקד הגזרה לחלץ את החיילים. מצטער אתם לא בעדיפות מבצעית. נהג אוטובוס שנקלע למקום מתעקש לצאת מסופה, הוא הסיכוי היחיד, אין אישור לצאת. לוחץ על המג"ד. החילוץ נקבע לאחת עשרה בצהריים. חמישה לאחת עשרה ניסיון חדירה, התקפה קשה על חולית ועל סופה. ירי כבד. החילוץ נדחה. הילדים בחדרים, הקיבוץ דל אמצעים ולא ערוך לסייע. שוקל חילוץ בשיירת רכבים, אין מצב, הם לא יעמדו בזה, יטבחו את כולם. שוב האוטובוס, שוב התקפה על הקיבוץ. שוב נדחה. המצב נראה לא טוב. בשעה 15:00 טנקים משיגים רגיעה וזו הזדמנות בלתי חוזרת. המג"ד מאשר להתארגן ולהמתין לאישור. אני דורש ומקבל ליווי צבאי, הילדים תודרכו, ארוזים, על האוטובוס, לעזאזל הרכוש. ספירה אחרונה. עוד ספירה. טרמפיסטית וקדימה לצאלים.
תמונה 7: עשרים דקות של נסיעה מתוחה, חולפים את הרק"מ הבוער, את המכוניות המנוקבות, הילדים על הרצפה, ימינה לגבולות, רכבים נוספים על הציר השלטים לצאלים כבר ניראים באופק בירוק לבן, קיבוץ צאלים. חוטף על חוסר תיאום. נאנח אנחת רווחה, 36 חיילים עושים דרכם לבתיהם וליחידות שלהם. המשימה בוצעה. עוזב הכל עולה לרכב והולך לנוח. ההורים שולחים תודות על החילוץ, רק הוא יודע כמה המרחק בין צל"ש לטר"ש היה על חוט השערה.
אנחנו חזקים, אנחנו נתגבר, אנחנו נכאב ומקווה שנלמד ונתקן.
עוד יבואו ימים לחשבון.
למען חירות ישראל!