https://www.facebook.com/ron.shoshani.9

אני בן אדם שתמיד יש לו מה להגיד אבל הפעם אני באמת חסרת מילים, לא משנה כמה אכתוב, אתאר ואסביר, שום דבר לא ימחיש את גודל האסון והטבח הנוראי שהיה שם. הכל התחיל בשעה 6:15 בבוקר התקפת טילים מטורפת שלא הפסיקה כמעט שעה, בזמן הזה יצאנו מהמסיבה וחיכינו שירגעו הטילים, היינו אופטימיים. התחלנו להתקדם עם המכוניות, התחלנו לראות אנשים רצים, בזמן הזה קיבלתי שיחת טלפון והודעות שחדרו מחבלים. הסתכלתי על הכביש וראיתי 2 ניידות משטרה בקרב יריות עם רכבי מחבלים. התחלנו לברוח לכיוון הוואדי שהיה שם, כל פעם התקדמנו קצת ששמענו קולות בערבית, עד שפעם אחת כבר שמענו אללה וואכבר ותרימו יידיים, הבנו שחוטפים אנשים התחלנו לברוח תוך כדי שיש לנו כדורים מעל הראש, ירי רקטי ומחבלים אחרינו. בשלב מסויים עצרנו להתקשר למשטרה, 2 אנשים נוספים שהיו איתנו המשיכו לברוח ולאחר 3 דק אחד מהם חזר פצוע ביד ואמר שיש שם מחבלים ולברוח. משמיים הגענו לאוטו לבן שבן נהג יניב המלאך שלנו, אחד המאבטחים של האירוע שהסכים לעלות אותנו לאוטו למרות שהוא כבר היה מלא, בשלב הזה רק התפללתי, ירי בלתי פוסק על האוטו, החלטנו לנסוע לבסיס רעים, הבסיס שהיה במרחק 4 דק נסיעה, עלינו לכביש, אתאר בקצרה כדי לחסוך עוד טראומה, בקושי היה כביש, רק גופות ורכבים… נסענו חצי דקה עד שנתקלנו בחוליית מחבלים ראשונה, עשרות כדורים לכיוון האוטו, יניב נפגע ביד, המשכנו בנסיעה לאחר כחצי דקה עוד חולייה ועוד חולייה, יניב נפצע קשה ביד וברגל ועדיין המשיך בנסיעה עד לבסיס, כשהגענו לבסיס ראינו את לוחם השג מת, הבנו שכנראה הבסיס כבר נטוש, או בכוחות החמאס, אבל החלטנו שעדיין עדיף להיות שם מאשר לכביש, יניב כאילו ידע בדיוק לאן לקחת אותנו ובהשגחה ענקית הגענו לבניין היחיד שהחזיק כוח הצבא שלנו, עלינו למעלה והפצועים נשארו למטה, לא רצו להזיז אותם עד שיגיע תגבורת ויכולו לטפל בהם, שכבנו מתחת לשולחן שעות שבהם אנחנו שומעים רק צרחות ויריות, ירו עלינו טילים, פצמ״רים, אר פי גי, זרקו רימונים, היינו חסרי אונים, בכינו התפללנו, דאגנו לחברים שלנו למטה, לא ידענו מה לעשות, לקראת הערב פינו אותנו לחמל של הבסיס שם נשארו כל החיילים ששרדו את המתקפה על הבסיס, חיכינו שם עד 3 בלילה ואז אמבולנס צבאי פינה אותנו לסורוקה, רק שהגעתי הביתה וראיתי חדשות הבנתי שזה לא נגמר במסיבה והאירוע הרבה יותר גדול ממה שחשבנו.
אני סיימתי את האירוע עם 10 רסיסים בראש, נפש מצולקת ולב שבור, ככ הרבה אנשים לא איתנו עוד, ככ הרבה נעדרים. מחזקת את המשפחות אין לי עוד מילים❤️

כל הכאוס ובכל הבאלגן אני חייבת לעצור הכל לחלוק כבוד ולהוכיר תודה לבן אדם שהציל את החיים שלי ושל חברים שלי יניב סרודי ז״ל. לאחר שעה שאנחנו מתחבאים בשיחים ושומעים ירי בלתי פוסק התחלנו לשמוע קללות בערבית, צעקות של תרימו ידיים. המשכנו לברוח, באו מחבלים גם מהצד השני וכמו נס מאלוהים האוטו של יניב היה מולנו, חשוב לציין שהאוטו כבר היה מלא באנשים ובכלל זאת יניב הסכים לעלות עוד 5 אנשים, היינו ברכב 9 אנשים! יניב נסע בטירוף תוך כדי שלא מפסיקים לירות עלינו, גם בכביש מלא רכבים וגופות וגם אחרי 4 התקלויות עם חוליות מחבלים ולמרות שנורה מס כדורים ביד וברגל הצליח להביא אותנו לבסיס רעים שבדיעבד גילינו שגם הוא בשליטת מחבלים, אבל כמו בהשגה פרטית שאי אפשר להסביר הוא פשוט נסע בבסיס כאילו ידע בדיוק לאן ועצר מול בניין של כוח צהל, יניב נשאר באוטו שעתיים עד שהגיעו כוחות שלדג ויכלו לטפל בו, לצערנו הרב יניב לא שרד את הפציעה, אבל הוא הציל 8 אנשים, לא הסכים לוותר על אף אחד מאיתנו ולא עצר גם אחרי שנפגע.
תתפללו לעילוי נשמתו יניב בן לאה סרודי