סיפור מלחמה

עדויות מקיבוץ חולית

"המחבלים הלבישו אותי בשלוש חצאיות כדי להיות 'צנועה'. מהבגדים האלה עשיתי מנשא"
אביטל אלדג'ם, 22, תושבת חולית. נלקחה לרצועת עזה עם הילדים של שכנתה, עדי ויטל־קפלון ז"ל. שוחררה וחזרה ברגל עם הילדים לשטח ישראל.

"בסביבות השעה אחת וחצי המחבלים חדרו אליי הביתה. התחבאנו בארון. הם פוצצו את הדלת. השכן נרצח ואותי שלפו החוצה. ואז הביאו אליי את שני הילדים של עדי וענני – נגב בן ה־4, ואשל בן חמישה חודשים. מאותו רגע העבירו אותנו בין הבתים. בינתיים מסביבנו יש יריות, אש, שלוליות דם. ואז המחבלים מוציאים אותי עם הילדים אל הגדר.

רסיסי גבורה – הפרויקט המלא

"…הוציאו אותנו החוצה והתחלנו ללכת לעזה. הגענו כבר לפאתי עזה, ראינו את הבתים, ואז הם עשו לי סימן עם היד ואמרו: לכי. הבנתי שאנחנו משוחררים. התחלנו לחזור הביתה, אני לבד עם הילדים. כשיצאנו מהבית, המחבלים הלבישו אותי בשלוש חצאיות כדי להיות 'צנועה', אז לקחתי את הבגדים האלה ועשיתי מהם מנשא לאשל.

"נגב, שהיה פצוע ברגלו מרסיס, זחל והלך קצת ברגל, והיה אמיץ. בדרך היו כל הזמן הפצצות. קצת לפני הגבול ראיתי עוד חוליה של מחבלים, והסתתרנו. כל הזמן הזה רק אמרתי לילדים שאנחנו צריכים להתרחק מהאנשים הרעים ולהגיע הביתה אל האנשים הטובים, ותכף נראה את אבא. אחר כך המשכנו עד שהגענו חזרה לחולית.

"הגדר הייתה סגורה, חיכיתי שיגיע איזשהו חילוץ. נגב היה עייף ונרדם על החול. אני רואה תנועה של רכבים שלנו, ודרך איזושהי פרצה אחרת הצלחנו להיכנס לתוך אחד הבתים. משם לקחו אותנו לגבולות, ואז לירושלים. נגב נפצע ברגל, ואשל שאף הרבה אבק שרפה, אבל הם ייצאו מזה. הם חזקים".

מתוך ריאיון לניב רסקין בחדשות 12, ב־9 באוקטובר

"הן נלחמו כמו לביאות"
סרן ק' וחיילותיה, פלוגת פרא בגדוד קרקל. ניהלו קרב מול עשרים מחבלים וחיסלו אותם, תוך שהן מחפות על פינוי הפצועים.

סרן ק': "התחלנו נסיעה על הכביש עם הטנק לכיוון חולית. כשהגענו שער הקיבוץ היה סגור. האזור נראה יחסית שקט, ולא שמענו יריות. פתאום התקדם אלינו מתוך הקיבוץ חייל וסימן לנו להיכנס פנימה בעקבותיו. הבנו שכוחות נוספים עדיין לא חברו לאירוע בקיבוץ. לקחנו תנופה עם הטנק, שברנו את שער הקיבוץ ונסענו לפי הוראות החייל, שהוביל אותנו למוקד האירוע.

"תוך כדי הסריקות אבטחנו את המרחב וירינו צרורות כדי לא לאפשר למחבלים להתקרב, בזמן שאנחנו מוודאות שכל התושבים מוגנים. לאחר מכן המח"ט עלה בקשר, עדכן על חדירת מחבלים בצד השני של היישוב והורה לנו להגיע לשם. הבנו שהמחבלים ברחו ונסענו לכיוון מערב כדי לאתר אותם. המחבלים ירו, זיהינו שניים מהם, דרסנו וחיסלנו אותם".

עדות לוחם בחטיבת פארן:

"הטנקיסטיות נתנו לנו חיפוי, הן דרסו את הגדר ומחבלים שהיו במקום. נתקלנו שם בעשרות מחבלים והן סייעו לנו עם האש. הן ניהלו קרב במטעים מול המחבלים ונתנו לנו עשן כדי לעזור בפינוי פצועים. סרקנו את היישוב, והמראות היו זוועה. טיהרנו את כל המחבלים והוצאנו אותם. תחושת הזמן קצת אבדה לי. אני רק יודע שהן נלחמו שם כמו לביאות".

מתוך ידיעה ב- ynet, ב־17 באוקטובר