סיפור מלחמה

סגן יוחאי דוכן, בן 26 מקריית ארבע:

שש שנים למד יוחאי דוכן בישיבה גבוהה, עד שבגיל 24, כשהוא מבוגר מהמ"פ שלו, עשה את הדבר הטבעי מבחינתו והתגייס לטירונות גולני.

טבעי מבחינתו בהיותו בנו של אלכס דוכן ז"ל, חבר כיתת כוננות קריית ארבע, שנפל בקרב בציר המתפללים, כשהיה יוחאי בן 5.

יוחאי סיים את המסלול בגולני, יצא לפיקוד ולקצונה וחזר לגדוד 13 כמ"מ.

בבוקר השבעה באוקטובר פיקד יוחאי על כוח קטן של גולני, שאבטח את מוצב נחל עוז.

כבר בשש וחצי הבינו הוא ועמיתו, סגן נמרוד, שלא מדובר במטח רקטות רגיל אלא בפלישה רגלית חריגה.
יחד עם הלוחם האמיץ והמסור איתי רון ז"ל, הם התמקמו בכניסה לחמ"ל המוצב בעמדות הגנה על קציני המטה והתצפיתניות שהיו בו.

גלים אינסופיים של עשרות מחבלים תוקפים את המוצב ומנסים בכל כוחם לכבוש את החמ"ל.

לאורך שש שעות תמימות מנהלים מולם יוחאי, נמרוד ואיתי קרב גבורה עקשני, הורגים עשרות מהם ומונעים מהם לכבוש את החמ"ל, על יושבותיו ויושביו.

תוך כדי הקרב הם נכנסים מדי פעם לחמ"ל כדי לעודד את התצפיתניות.

כעבור כשש שעות מתייאשים המחבלים מכוונתם לכבוש את החמ"ל ומציתים אותו.

במרוץ נואש נגד האש המתפשטת, מחלצים יוחאי נמרוד ואיתי את התצפיתניות לאחור דרך חלון החמ"ל.

אחרונים לקרב נשארים יוחאי ואיתי, אבל התחמושת שלהם אזלה.

המחבלים מבינים זאת וקוראים להם להיכנע.

יוחאי מחייך ואומר "לעולם לא ניכנע". איתי והוא מספיקים לחלץ עוד כמה תצפיתניות דרך החלון ואז מזנקים על המחבלים וממשיכים להילחם בהם בידיים חשופות, תוך שהם מצליחים להרוג עוד כמה מהם.

שניהם נהרגים מאש המחבלים.

סגן נמרוד, שלחם לצדם בגבורה לכל אורך הקרב, הצליח לצאת מהחמ"ל ונפצע קשה.

בטקס יום הזיכרון האחרון לחללי צה"ל, אמר סג"מ יוחאי דוכן:
"אנחנו זוכרים את הגבורה, הנובעת מהיותנו עם ישראל. אותה רוח גבורה השורה על כלל האומה ומקשרת אותנו אל כלל ישראל, היא המשהו הפנימי העמוק האומר לנו למסור את הנפש".

לזכרו