סיפור מלחמה

אשכר אלדן כהן החלה בשעות הבוקר המוקדמות לפרסם בפייסבוק שלה עדכונים שוטפים לגבי מצבם של הוריה שגרים בבארי, שרי ואנדד אלדן, משורר ותיק וידוע. בתחילה עוד הצליחה ליצור קשר עם הוריה ושכנעה אותם ללכת לממ"ד ולהסתתר עד שנותק עימם הקשר.
"כשהתחילו להיות ידיעות על חדירת מחבלים לקיבוצים, התקשרתי לאימא, היא לא ענתה. חשבתי שאולי ההורים שלי נרצחו", תיארה אלדן כהן. "קסם ביתי הציעה שאתקשר לשכן. התקשרתי אליו. הוא היה תפוס. הוא חזר אליי והסביר שיש חדירת מחבלים לקיבוץ, והנחייה להסתגר בבתים. הוא לא ידע לענות לי לגבי פרטי האירוע".
אלדן כהן שאלה את השכן, שגר מול הוריה – אם הם בחיים: "הוא אמר שהוא חושב שכן. שהקרב היה לא באזור שלהם, אלא באזור אחר לא מאוד רחוק מההורים, אולי מרחק של 100 מטר".
"אימא התקשרה אלי ושאלה מה קרה. היא לא הייתה מעודכנת מלבד מה שראתה בטלוויזיה – עדכנתי אותה", סיפרה אלדן כהן. "היא הדהימה אותי בקור הרוח שלה. אמרה שהיא עומדת מול חלון זכוכית וכדאי שלא תעמוד שם. שאתקשר רק אם יש עדכון חשוב. שהיא אוהבת אותי. אמרתי לה שגם אני אוהבת אותה".
חצי שעה לאחר מכן השתיים שוחחו שוב: "ברקע נשמעו יריות. אימא אמרה שהיא ראתה מהחלון מישהו שוכב על הדשא ויורה. יש קרב יריות בתוך הקיבוץ. אמרתי לה שקראתי ידיעה שיחידות מיוחדות הגיעו ליישובים. אימא הוסיפה שהיא חושבת שזה חבר קיבוץ מכיתת כוננות. שהוא נראה אדם מבוגר".
"אימא אמרה שאם היא תמצא את מותה, היא רוצה שנדע שהיא אהבה אותנו, ושנשמור על עצמנו", התקשתה לעכל אלדן כהן. "אמרתי לה שאני יודעת, שגם אנחנו אוהבות אותה. אבא ישן בממ"ד, אז ביקשתי מאימא שתצטרף לאבא אליו. באותו שלב אני בקושי נושמת, מקווה שזו לא פרידה".
בשעות אחר הצוהריים אשכר שוחחה עם האחראית על סיעוד הקשישים בקיבוץ: "היא אמרה שאין לה מידע על מצב ההורים. המצב בקיבוץ עדיין קשה. שאלתי אותה אם ההורים שלי חיים ולא הייתה לה תשובה. חברה כתבה לי שפצועים מבארי פונו לסורוקה ושלחה לי את המספר של בית החולים. התקשרתי לברר אם ההורים הגיעו לשם. לא, אין להם אנשים עם שמות הורי. הלב שלי מנבא פרידה".
"בשעה ארבע בבוקר הצלחתי ליצור קשר עם מ"פ בצבא בשטח הקיבוץ וכיוונתי אותו לבית הורי, הוא שלח אנשים לבדוק מה שלומם. הבוקר עלה עדיין יש בבארי מחבלים, והלחימה בתוך הקיבוץ נמשכת", המשיכה אשכר. "בלילה התקשרתי שוב למפקד בצבא בשטח, הוא לא ענה. חשבתי שאולי הוא נהרג ובבוקר התקשרתי אליו שוב. הוא אמר שלא מצאו את ההורים. שהוא לא יודע היכן הם. שאולי פינו אותם".
בשעה 11:00 בבוקר קיבלה אשכר את הבשורה הטובה שההורים שלה בחיים. "בכיתי וצחקתי גם יחד. ההורים על אוטובוס מחוץ לבארי, בדרך למלון בים המלח", התרגשה אלדן כהן. "הייתי בטוחה שהם מתו. אימא סיפרה שהיו לה מחבלים בתוך הבית וירו להם על החלון, הם היו לבד בלי מטפלת. אבא כמעט בן 100".