.png)
מסעד ארמילאת, בן 23 מאופקים:
בוקר השבעה באוקטובר תפס את מסעד ארמילאת במקום עבודתו – חנות הנוחות בתחנת הדלק בצומת הכניסה לקיבוץ גבים.
השלווה הופרה ברגע אחד בו שמע את קולות המלחמה מבחוץ. פיצוצים, צרורות, צעקות בערבית וזעקות בעברית.
כשהציץ החוצה ראה בבת אחת את הכל – את המחבלים החמושים לעייפה ואת האזרחים אותם ניסו לרצוח.
היו לו שתי אפשרויות: להינעל ולהיבלע בתוך החנות ולקוות לטוב, או לצאת החוצה אל הסכנה, במטרה להציל אזרחים.
הוא בחר לצאת.
בקרבת התחנה, לא רחוק מהמחבלים, איתר קבוצת רוכבי אופניים, אותם שלח להסתתר בחנות בתחנה. הוא המשיך אל עבר מכוניות שעמדו בצדי הכביש, פתח את דלתותיהם בחיפוש אחר ניצולים וגם אותם שלח לחנות.
מחבל הגיח מולו, ירה בו והחטיא בסנטימטרים ספורים.
הוא רץ חזרה לחנות, אסף את כל מי שראה באזור והכניס את כולם אל תוך הממ"ד בעומק החנות.
טנדר לבן עמוס במחבלים התקרב לתחנה. ארמילאת הספיק לנעול את דלת החנות ולגרור אל מעבר לפתח עמדת מכירה של בלוני גז, בתקווה שתרתיע את המחבלים מלירות במנעול שמא יפוצצו את הבלונים על עצמם.
לאחר מכן זחל מתחת לדלפק המכירה אל הממ"ד והצטרף לכל האזרחים שאסף והציל – ארבעה עשר אנשים ניצולי המסיבה, רוכבי האופניים ופצועי הירי מהכביש.
אחרי שנעלו גם את הממ"ד, ראו במצלמות האבטחה את טנדר המחבלים עוצר בתחנה ואת המחבלים מנסים שוב ושוב בכל כוחם לפרוץ את הדלת הנעולה בבעיטות, חוששים לירות במנעול מפחד בלוני הגז.
"אמרתי 'שמע ישראל', מה שיהיה יהיה", מספר מסעד בבת צחוק כשהוא מתאר את אותם רגעים.
שעות ארוכות הסתתרו מסעד והאנשים שהציל בממ"ד, במהלכן זחל מדי פעם החוצה לחנות, להביא לנצורים מים ופנסים בלי להיחשף לדלת הכניסה.
כשהגיעה כיתת הכוננות של גבים לחלצם, התקשה מסעד להשתכנע שמדובר בישראלים, עד שזיהה את קולו של אחד מחבריה קורא אליו "מסעד, זה אני, תפתח".
"לא משנה, יהודים ערבים", מסכם ארמילאת בחן את פילוסופיית הגבורה שלו, כשהוא מתחבק עם הניצולים ששבים לחנות כדי להודות לו. "כולנו עם אחד".